בדומה לשיטות הפצת מים ומזון מיושנות, פתרונות האנרגיה הנוכחיים באזורים מעוטי שירות מסתמכים על תיקונים זמניים או תשתיות מרכזיות יקרות. זה מוביל לשירות לא אמין, חוסר יכולת להתרחב ותלות מתמשכת בצדקה. אנחנו לא מדברים רק על אספקת חשמל לכפר; אנחנו מדברים על פתרונות אנרגיה ברי קיימא ומתרחבים שמעצימים קהילות לשגשג בעצמן.
הפתרון: מיקרו-רשתות סולאריות מבוזרות
דמיינו מיקרו-רשתות סולאריות כ"פודים אנרגטיים" שמוקמים באזורים כפריים ומעוטי שירות, ומספקים חשמל נקי ומתחדש למספר בתי אב. באמצעות המודל של SOLshare, שניתן לקרוא עליו יותר בדף פעולה אקלימית של UNFCCC ובאתר הרשמי של SOLshare, ניתן לקחת את הרעיון של שיתוף אנרגיה בין עמיתים לרמה הבאה. הטכנולוגיה החדשנית של SOLshare מאפשרת לבתי אב לקנות ולמכור חשמל זה מזה, וליצור שוק אנרגיה מקומי שבו הקהילה הופכת ליצרנים וצרכנים כאחד.
כיצד זה פועל:
- התקנת מיקרו-רשתות סולאריות: באמצעות חומרים ועבודה מקומיים, אנו מתקינים פאנלים סולאריים וסוללות ליצירת רשת מיקרו שיכולה לפעול באופן עצמאי מהרשתות הלאומיות.
- יצירת כלכלת אנרגיה בין עמיתים: כל בית אב עם גישה לרשת הופך לתחנת כוח מיני פוטנציאלית. הם מייצרים אנרגיה סולארית, וכל עודף נמכר בחזרה לרשת המקומית, ומספק חשמל לבתים הזקוקים לו. בתי אב ללא פאנלים סולאריים יכולים לרכוש אנרגיה במחיר סביר.
- יצירת הכנסות לצמיחה בת קיימא: כמו במודל המים של המניפסט, זה לא רק פרויקט צדקה; זהו מודל עסקי בר קיימא. ככל שהמקומיים משלמים עבור החשמל, ההכנסה מממנת את תחזוקת הרשת, וכן את ההתרחבות לעוד בתי אב וכפרים. מודל זה הופך את המקבלים לתורמים, שמשקיעים ומתחזקים את צרכי האנרגיה שלהם.
- התרחבות: ברגע שאזור כולו מחושמל, אנו משכפלים את המודל באזורים שכנים, ובסופו של דבר מתרחבים לכסות מדינות שלמות. המפתח כאן הוא ניצול המשאבים הקיימים (אור השמש וקשרים בין עמיתים) במקום לנסות להכניס תשתיות חיצוניות ויקרות.
מדוע זה עובד לטווח הארוך:
על ידי ביזור ייצור החשמל, אנו מבטלים את התלות ברשת מרכזית, מצמצמים את הפגיעות להפסקות ומפחיתים עלויות על תשתיות שדורשות תחזוקה מתמדת ומימון ממשלתי. אנו למעשה מאפשרים לקהילות להיות עצמאיות בצרכי החשמל שלהן, עם היכולת לתחזק, להתרחב ולגדול את הרשתות שלהן בעצמן.
